כבר יצא לי לצלם פעם או פעמיים לפני עם ססיל באלנה וידעתי שאני חייב להביא אותה לבשל וגם ידעתי שאני רוצה שהיא לא תבוא ותעשה איזשהו מתכון פשוט אלא שתחשוב על קונספט מסוים. רצינו ללכת לכיוונים של פיין דיינינג וחשבנו שזה יהיה סופר מגניב לכשות את אותה בפסטה בצבעים , טעמים ומילויים שונים לחלוטין.
אצתי רצתי לסטודיו של יערה רבינוביץ’ הכל כך מיוחדת, רציתי לגנוב לה את כל הסטודיו בערך אבל הסתפקתי בכמה סמפלים .
איך תמיד בשגרה אני חושב לעצמי הלוואי שהעולם היה עוצר עכשיו לאיזה שבוע. הייתי מבלה יותר זמן עם הילדים, עושה איזה בינג’ של סדרה טובה, לומד קצת , מתרגל כל מיני דברים שאין לי באמת כוח לעשות ביומיום, יוצא לרוץ, מבשל ארוחות מושקעות אבל מעל הכל סתם מצלם מה שבא לי. זה אולי ישמע מוזר אבל אני לא כזה אוהב לצלם מחוץ לזמן של העבודה, החיפוש והדריכות אחרי הדבר המעניין שיקרה הורס לי את ההתבוננות וההנאה מהדברים הקטנים.
בזמן האחרון מצאתי את עצמי מתעסק יותר בצבע וממש רציתי לשלב ממנו גם בעבודה קצת, ליצור איזשהו משהו עם חתימה שלי. יש משהו כיף בעבודה היומיומית שכמעט תמיד יודעים מה מצטלם. ועכשיו המצלמה על השולחן ואני מנסה לחשוב על כל מיני דברים שאפשר ליצור, אבל מאיפה מתחילים… אז נברתי, חפרתי, הכתמתי איזה 5-6 חולצות, כתבתי פתקים עם רעיונות, הסתובבתי כמו סהרורי בגינות בחיפושים אחרי עלים, ענפים וכו’ עד שמצאתי מה שרציתי.
אז אחרי שעות של קרצוף צבע מהידיים ובמיוחד מתחת לציפורניים הגעתי לסדרת צילומים שמשלבת את כל מה שאני אוהב בזמן האחרון.
מקווה שתאהבו.
איזה ראש יש לחורדי מירסקי יא אללה שלה. כבר שנתיים בערך אנחנו מפתחים יחסי אהבה-שנאה מקצועיים על הסטים אבל בחיים אנחנו עפים יחד על רעיונות והשראות בין אם זה מוקדם בבוקר או שאני מקבל פתאום רטט מהאינסטוש באמצע הלילה.
אז אחרי שצילמנו יחד את האתר של פקאלה היה קל מאוד לרתום אותם לשגעונות שלנו..
למרות אינספור נסיונות כושלים וסמי ניסיון התנקשות בנו על הסט אחרי שטינפנו והעבדנו בפרך את כל מי שסביבנו הצלחנו לשבור את חוקי הכבידה ולהעמיד את הפאקינג פסלים האלה.
היה קשה , מתסכל ובעיקר מאתגר אבל בסוף היה גם ממש אחלה
כשישבנו לפני חודשיים והעלנו רעיונות להפקה שתצטלם לא האמנו כמה שהיא תהיה רלוונטית.
קורונה היתה אז רק עוד בירה , ברים לא עשו טייק אווי ומדפי השימורים היו המדפים הכי פחות סקסיים בסופר…
אבל לפעמים המציאות עולה על כל דמיון.
מזמינים אתכם להתבודד איתנו לשתיים שלוש דקות ולהעיף מבט על חווית שתייה קצת אחרת.
החורף הגיע ואיתו גם קוקטיילים למזג אוויר קר במיוחד – אז במקום לשתות שוב פעם סנגריה או סיידר ביקשנו ממור בו נון – מנהל הבר של מלון נורמן לרקוח לנו 4 חליטות פשוטות לביצוע הנותנות במה לתרבות התה במדינות נבחרות. תהנו.
סטיילינג – חמוטל יעקובוביץ
צילום – יהונתן בן חיים
שאי ערק
לערק בצורותיו השונות קיימת תרבות ארוכת שנים של חימום ואפילו העלאתו באש לפני ארוחות גדולות לפיכך החיבור בינו לבין התה (שאי בערבית) הוא חיבור מתבקש. נוסיף עלי תבלין מהגינה –
נענע, לימונית ולואיזה המאזנים את טעמי האניס של הערק.
מזיגה לכוס תה נמוכה, הדלקת האלכוהול הנידף מהכוס, מומלץ לפני ארוחות כבדות.
16 o’clock tea
תה ארל גריי קלאסי מושרה בג’ין הנדריקס למשך 24 שעות. הקוקטייל מתאפיין בעדינות ורכות של תמציות הארל גריי וצריכתו בטמפ’ גבוהות גורמת לשילוב טעמים הנעים בין חמיצות ומתיקות. מוגש עם גרידת לימון וקובית סוכר חום.
ויסקי GLH
קוקטייל ע”ב תה, לימון, דבש וג’ינג’ר הודי מסורתי עם ויסקי.
ויסקי הוא האלכוהול הנצרך ביותר בתת היבשת ההודית, לכן החיבור ביניהם מתבקש.
הכנת תה לימון דבש וג’ינג’ר סינון המרכיבים ולאחר מכן מזיגה של מנת ויסקי לכוס ביחד עם שורש ג’ינג’ר מסוכר וטוויסט לימון, קוקטייל בעל ריכוז טעמים גבוה שכל אחד נוגע בחלק אחר של החך והלשון. כל מה שצריך זה שורש ג’ינג’ר, 2-3 סיילסים של לימון ו-15 מ”ל דבש טהור
סאקה סאקורה
קוקטייל על בסיס טעמים מלוחים – חמוצים של פריחת הסאקורה.
תה יפני עם סאקה טוקוסאן בעל טעמים עדינים של הדרים – המשקה מחומם לכ-60 מעלות ולאחר נוסיף דובדבן סאקורה מסוכר אשר לאיזון הטעמים ו פריחת סאקורה המבושלת במשקה לכ-5 דקות